תוכן

לד) ונחזור לענין, כי ז״ס מעונה אלהי קדם, נאמר על הדעת הזה התחתון, כי בכל אות יש בו ניקוד אל״ה, דאלהי, והם יו״ד הויות, י״פ אל״ה, וכל הוי״ה מהם גימטריא קד״ם. והנה נמצא, כי כל אלו הנקודות הם גימטריא קד״ם, כי גם הוא ג״כ ג׳ צרופים יה״ו, דע״ב ס״ג מ״ה, גימטריא קד״ם. והנה נודע, כי כל ה״ח בחי׳ שרשם משם ע״ב, כי חסד גימטריא ע״ב. ואע״פ שנת״ל, שכל א׳ הוא ג׳ יה״ו דע״ב ס״ג מ״ה, עכ״ז זהו בבחי׳ פרטיותיהן, יען כל קצה מהם, כלול מן כל הג׳ מוחין, שהם: ע״ב, ס״ג, מ״ה. אמנם כללות החסדים עצמן, הם של שמות ע״ב, והנה אם תמלא הויות כולם ביודי״ן, וכל אות מנוקדת בשב״א קמץ שהוא גמטריא אל"ה, נמצא כי אל״ה בכל הוי״ה, בסוד י׳ אותיות מלואה. אך הפשוטה, הוא קד״ם, וז״ס, אלהי קד״ם, בכל הוי״ה מהם לבדה, וכשתצטרף כל הנקודות שבכל הוי״ה, שהם י״פ אל״ה, הם ש״ס, ועם כללות י׳ אותיות המלוי, הם ש״ע, ואלו ש״ע נמשכין בפנים דז״א, שבקטנותו בימי היניקה, היה לו ק״ן רבוא נהורין, ועתה נעשו ש״ע, דאתפשטו אנפוי כמו עתיקא, כי מן הדעת הזה נמשך, עד הפנים שלו. כמ״ש באדרא, דעת אסהיד באנפוי דמלכא. והנה אותיות והמילוי עצמו הם י׳ הויות דע״ב, גימטריא תש״ך, כמנין צרופי בראשי״ת. ונודע, כי בראשית, ר״ל: ברא שית, ו' סמכין דדעת, והדעת נק׳ בראשית, כדאיתא בהקדמה על הזוהר, יע״ש. סליק.